<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ב</h1>
<h2>דף כז:</h2>
תניא בפרק הזהב (ב"מ מ"ח ב') הנותן ערבון לחבירו ואמר לו אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך, פירוש (תד"ה אכפול ע"ש) אתן לך קרקע כפלים מערבונך מדאמר רבי יהודה דיו ללוקח שיקנה כנגד ערבונו, אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול לו הערבון [כרבי יוסי] שזו אסמכתא היא ועדיין לא קנה (ע"פ רמב"ם מכירה פי"א ה"ד ע"ש). וכן אומר בפרק גט פשוט (ב"ב קס"ח א') שמי שפרע מקצת חובו והשליש את השטר ואמר לו אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני תן לו [את] שטרו הגיע זמן ולא נתן לו אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין הלכה כרבי יוסי דאמר יתן אלא כרבי יהודה דאמר לא יתן השליש את השטר שזו אסמכתא היא (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ה) שהוא גזים להסמיך את חבירו על דבר שאין דעת שניהם שיבוא הדבר לידי כך שתתקיים האסמכתא (תד"ה אין), וכן מוכיח בנדרים (כ"ז ב') שאין הלכה כרבי יוסי. וכן חשיב אסמכתא בפרק המקבל (ב"מ ק"ד ב') אם אוביר ולא איעביד אשלם אלפא זוז. וכן האומר קנה מעכשיו אף בלא ב"ד חשוב וקנו מידו על זה פסק ר"ח בשם הגאון שאין כאן אסמכתא וכן מוכיח בפרק איזהו נשך (שם ס"ו א' ותד"ה ומניומי ע"ש) גבי מתניתין דהלוהו על השדה ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן ועד יום פלוני הרי הוא (שלך) [שלי] הרי הוא שלו ואומר שם איבעית אימא רבי יוסי היא דאמר אסמכתא קניא ואיבעית אימא דאמר מעכשיו, אמנם על כרחך יש חילוק בין אותה אסמכתא שהיא כעין מכר ולכך סובר שם רב הונא שקונה ואילו בשאר אסמכתות אמר רב הונא דלא קניא בפרק ארבע נדרים (כ"ז ב' ותד"ה והלכתא וע"ש). תניא בתוספתא דב"מ (פ"א ה"י) המלוה את חבירו על המשכון ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום והגיע הזמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה, ולעניין משכ(ו)ן בית או שדה שונה שם למעלה (ה"ט) מחלוקת דרבי יוסי ורבי יהודה. מפרש במסכת נדרים (שם) שאסמכתא שקנו מידו עליה בבית דין חשוב הרי זה קנה, פסק ר"ח והוא שיתפיס זכיותיו בבית דין כדאיתא התם אע"פ שלא אמר מעכשיו, והוא שלא יהא אנוס (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ג ע"ש ומ"מ וכס"מ), כיצד הרי שהתפיס שטר[ו] או שוברו בבית דין וקנו מידו שאף אם לא יבא ביום פלוני ינתן שטר זה לבעל דינו והגיע זמן היום ולא בא הרי אלו נותנין, ואם עכבו הנהר או חולי מלבא לא יתנו וכן כל כיוצא בזה והוא שיהא בבית דין חשוב (רמב"ם שם הי"ד). ופסק ר"ח בשם גאון אבל לא התפיס זכיותיו לא קנה אף בבית דין חשוב מאחר שלא אמר מעכשיו. ורבינו שמשון כתב דמסתברא דכל קניין סודר אינו אלא במעכשיו שאין לקנות בו לאחר זמן בתר דהדר סודרא למריה וכן משמע בפרק השותפין בנדרים (מ"ח ב') ואפילו הכי מצריך שם דקנו מיניה בבית דין חשוב שמע מינה דאפילו במעכשיו אין מועיל קניין כשאר אסמכתות אלא בב"ד חשוב לפיכך נהגו באלו המלכיות לעשות שידוכין בפני טובי העיר שלא יהא אסמכתא אע"פ שאומר מעכשיו חוששין לאסמכתא (שם כ"ז ב' תד"ה והלכתא ע"ש). ופירש רבינו יצחק דאין כאן חששת אסמכתא אפילו לא יקנו בבית דין חשוב שמתוך שהחוזר בו מבייש [את] חבירו גמרי ומקני אהדדי, וכן כששוכרין מלמדי תינוקות ומקבל המלמד קנס על עצמו אם יחזור בו וחזר בו ולא נמצא מלמד אחר במקומו אין זה אסמכתא דלא חשיב גזים כיון שמפסידו בחזרתו והוי כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא (ב"מ ס"ו א' תד"ה ומניומי) דבכל דבר שבידו ולא גזים לא חשיב אסמכתא כך המסקנא בסוף פרק איזהו נשך (ב"מ ע"ג ב'). ומה שאומר שם למעלה (ס"ו ב' ותד"ה אי) גבי הלוהו על שדהו ואמר לו קני לגובינא את שדי אם לא אפרע לך מכאן ועד זמן פלוני מי קני בעניין זה אסמכתא היא ולא קניא אומר רבינו יצחק שם דכמו גזים חושבו לפי שאין אדם רגיל למכור קרקעותיו שלו כלל וכן שם באחד שאמר אם לא אפרע לו מעותיך לזמן פלוני תגבה מזה היין ומסיק שם דכל דאי לא קני גם לשם חושבו כגזים מפני שעדיין אין זמן מכר היין והוא נתנו עתה בזול. כתב רבינו משה (שם הי"ח) שכשהיו חכמי ספרד רוצין להקנות באסמכתא כך היו עושין קונין מזה שהוא חייב לזה ק' דינר ואחר שיתחייב עצמו קונין מבעל חוב שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב הזה מחול לו מעכשיו ואם לא יהיה או לא יעשה הרי תובעו בממון שחייב עצמו ועל דרך זה עושין בכל התנאים שבין אדם לאשתו בשידוכין ובכל הדברים הדומין להן.
<h2>דף לא:</h2>
תניא בפרק ארבעה נדרים (נדרים ל"א ב' וב"מ פ"א א') הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו ואמר לו אם הם מקבלים אותן אני נותן דמיהן ואם לאו אתן לך שכר מעט ונאנס בהליכה הרי זה חייב לשלם ואם נאנסו בחזרה פטור (ע"פ לשון רמב"ם שלוחין ושותפין פ"ב ה"ח) מפני שהוא כנושא שכר כך הגירסא, פירש רבינו שלמה (ב"מ שם) דכיון דקייצי דמיהן הרי הן בחזקת לקוחין עד שיודע שאינן לקוחין אבל בחזרה פטור מאונסין וחייב בגניבה ואבידה מפני שהוא כנושא שכר גם בחזרה דהואיל ונהנה שנתפאר בהן מהנה בזאת. נטלן על מנת למוכרן לאחרים [או בכפרים] ואמר לו אם ימכרו למקום פלוני או עד זמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ואם לא ימכרו אחזירם לך ונאנסו בין בהליכה בין בחזרה חייב לשלם (המשך לשון הרמב"ם שם).
<h2>דף מח:</h2>
הקרקעות [ו]העבדים והבהמה ושאר כל המטלטלין כל אחד מהן נקנה בחליפין והוא הנקרא קניין (רמב"ם מכירה פ"ה ה"ה). ונחלקו בזה אמוראים שם יש מי שאומר בכליו של קונה ויש מי שאומר בכליו של מקנה, והלכה כדברי האומר בכליו של קונה כדמוכח בפרק השולח (גיטין ל"ט ב' ותד"ה משום) גבי שקל כומתא שדא ביה ואמרינן נמי בנדרים בפרק השותפין (מ"ח ב') האי סודרא קני על מנת להקנות הוא. הילכך, עיקר הדרך הזאת שיתן הקונה למקנה כלי כל שהו ויאמר לו קנה כלי זה חלוף החצר או היין או הבהמה שמכרת לי בכך וכך כיון שהגביה המוכר את הכלי וקנהו קנה הלוקח אותו הקרקע או אותן המטלטלין אע"פ שעדיין לא משכן ולא נתן לו את הדמים ואין אחד מהם יכול לחזור בו, אין קונין אלא בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה ואין קונין בדבר שהוא אסור בהנאה ולא בפירות ולא במטבע ואין קונין בכליו של מוכר אלא בכליו של קונה (רמב"ם שם הל' ה'—ו'). ואם הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח, ואע"פ שהקנה לו הכלי על מנת להחזירו נקנה המקח וזכה בו הלוקח שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה, ואע"פ שלא תפס המוכר כל הכלי שהקנהו לו חלף ממכרו אלא אחז מקצתו ואחז המקנה לו מקצתו קנה הלוקח והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי, או יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי מיד המקנה לו אומר גאון שמועיל, לפיכך אם הקנה לו במקצת הבגד צריך שיאחז מן הבגד כדי שלש אצבעות שאם יפסוק ממקום שאחז הרי הוא כלי בפני עצמו ששלש אצבעות מן הבגד קרוי כלי כמו שיתבאר בעניין טומאת בגדים וכן אם אחז פחות משלש והיה יכול לנתק מידו כל הכלי הרי זה קנה (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז ע"ש במ"מ) ולשון הגמרא על זה בפ"ק דב"מ (ז' א' ורש"י) אמר רב אשי הילכך האי סודרא כיון שתפיס ביה שלש על שלש כמאן דפסיק דמי וקני ליה. אמרינן בפרק הזהב (שם מ"ז א') שזה שכותבין בשטרות וקנינא מפלניא במנא דכשר למיקניא ביה, במנא להוציא הפירות וכיוצא בהן, דכשר להוציא איסורי הנאה, למיקניא ביה ולא לאקנויי להוציא כליו של מוכר (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ח). זה הקניין אינו צריך להיות בפני עדים אלא אפילו היה בינו ובין חברו קנה שלא הצריכה תורה עדים בדיני ממונות אלא לכופר כדאיתא בפרק האומר בקידושין (ס"ה ב' ותד"ה לא), אבל המוכר או הנותן או השוכר או המשאיל וכיוצא בהן אין צריך עדים אלא כיון שקנה הקונה בדרך מן הדרכים שקונין בהן בין בהגבהה בין במשיכה בין במסירה בין בכסף בין בשטר בין בחזקה קנה ואע"פ שאין שם עדים (ע"פ רמב"ם שם ה"ט). אומר רבינו יצחק שמעשים בכל יום שקונין בקניין חליפין שלא בפני מקבלי מתנה ומה שאומר בפרק קמא דקידושין (כ"ו ב' ותד"ה ה"ג) וניקנינהו ניהליה בחליפין ומתרץ דליתיה למקבל מתנה מפרש רבינו יעקב מה שלא הקנה לו בחליפין על ידי אחר משום דאמרינן בנדרים בהשותפין (מ"ח ב') מאן לימא לן דסודרא אי בעי למיפסקיה לא מצי פסיק ליה לכך יש שנמנעין מלהקנות סודריהם לצורך חבריהם פן יחזיק בהם הזוכה בו.
<h2>דף פח.</h2>
הנותן מתנה סתם לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה הגוף והבעל קונה הפירות כדאיתא בפרק חזקת הבתים (עי' דף נ"א ב') וכן כתב רבינו משה (זכיה ומתנה פ"ג הי"ב ע"ש). וזה לשון ר"י שכתב בכתב ידו במסכת קידושין (כ"ג ב' תד"ה ורבי ע"ש) דיד עבד כיד רבו יותר ממה שיד אשה כיד בעלה כדאמרינן בריש פרק הזורק בגיטין (ע"ז ב') אטו ידה מיקניא ליה לבעלה ואשה שנתנו לה אחרים מתנה סתם אין לבעלה אלא פירות וילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות דלא דמי למציאת האשה שהיא לבעלה כדמפרש טעמא בירושלמי דפרק מציאת האשה (כתובות דף ל"ט א') ואילו עבד שנתנו לו מתנה סתם הכל לרבו עכ"ל. הנותן מתנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה ולעבד על מנת שאין לרבו רשות בו קנה האדון וקנה הבעל כך אומר רבי אלעזר בפרק קמא דקידושין (כ"ג ב'), אבל הנותן מתנה לאשה ולעבד והתנה הנותן בגופה של מתנה שתהיה לכך ולכך לא קנה האדון ולא קנה הבעל (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ג). כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי המעות הללו נתונים לך במתנה על מנת שתאכלי בהן ותשתי בהן או על מנת שתלבשי בהן לא קנה הבעל וכן אם אמר לעבד על מנת שתאכל בהן ותשתה בהן או על מנת שתצא בהן לחירות לא קנה האדון וכן כל כיוצא בזה (ע"פ לשון רמב"ם שם הי"ד ע"ש). רב היי ורבינו יעקב ורבינו משה פוסקין כרבי אלעזר כאשר בארנו. אבל רבינו יצחק ב"ר שמואל פוסק כרב ששת שחולק על רבי אלעזר ואומר שלרבנן כשנתנו לעבד ולאשה על מנת שאין לאדון ולבעל רשות בהן שמועיל שסוגיית התלמוד בכל מקום כרב ששת, בפסחים בפרק האשה (פ"ח ב') שאומר בעבד שנתנו לו על מנת שאין לרבו רשות בו, ובפרק בן סורר ומורה בסנהדרין (ע"א א') גבי עד שיאכל משל אביו ומשל אמו אומר דאקני לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן, וכן בנזיר פרק מי שאמר ושמע (כ"ד ב') גמרא אם משלה הייתה הבהמה דפריך מנא לה והלא מה שקנתה אשה קנה בעלה ואומר שהקנה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בה, ועוד מביא רבינו יצחק ראייה מסוגיא דפרק בתרא דנדרים (פ"ח א') דאמר רב דמה שאת נותנת לפיך קנתה אשה בלא בעלה אבל אם אמר לה מה שתרצי עשי קנה אותם הבעל ואומר שם דאמר לשמעתיה כרבי מאיר, והיינו כרב ששת דאי כרבי אלעזר לא היה מועיל מה שאת נותנת לפיך לרבי מאיר וגם שמואל סובר כרב ששת שאומר אפילו אמר מה שתרצי עשי לא קנה אותם בעל מאחר שאמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן וזה אינו מועיל לרבי אלעזר, ואע"פ שיש דוחקים בחילוקים לחלק בין אשה לעבד לצדדין (עי' קידושין כ"ג ב' תד"ה ורבי) לכאורה לא משמע אלא כרב ששת.
